Vayedaber

Troumot

Daf 26a

נִיחָא טְהוֹרִין יִרְקָבוּ טְמֵאִין יִירְקָבוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. עַל דַּעֲתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן יִדָּלֵק. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן עֲלִייָה 26a וּבְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן תְּקָלָה.

Traduction

On comprend les termes de la Mishna disant que si les fruits où l’oblation est tombée sont purs, il faut les laisser pourrir, parce qu’il n’est pas permis de brûler de l’oblations pure, mais pourquoi les laisser pourrir s’il sont impurs? Cela se comprend encore selon Hiskia qui n’autorise pas de s’en servir pour éclairer; mais, selon R. Yohanan, pourquoi ne pas éclairer avec ces produits impurs? C’est que R. Yohanan partage l’avis de R. Yossé b. Hanina disant qu’en laissant à ces produits le temps de pourrir, il peut leur survenir une addition de produits profanes qui en annulent la partie sacrée. Tout cela n’est applicable qu’aux produits que l’on ne mange pas crus; mais lorsqu’on les mange d’ordinaire crus, il est à craindre que l’on ne vienne à en manger, et il vaut mieux les allumer.

Pnei Moshe non traduit

ניחא טהורין. אמתני' קמהדר דקס''ד השתא בהך פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן לעיל דבהא פליגי דחזקיה סבר דבשאר כל הדברים אין מדליקין בהן דאדמדליק בהו חיישינן לידי תקלה דאתי למיכל ובפת ובשמן דהתירו משום דאיכא תקנתא כדלעיל ורבי יוחנן סבר דלא חיישינן דאדמדליק אתי למיכל אלא אדרבא איפכא הוא דאם מניחן עד שירקבו חיישינן דילמא בתוך כך אתי למיכלינהו ולר' יוחנן אין חילוק בין תרומה שנטמאה והיא בפ''ע ובין נפלה לפחות ממאה ועשאן מדומע והיינו דפריך דניחא אם נפלה תרומה טמאה לפחות ממאה חולין טהורין דירקבו דהואיל ועד השתא טהורין היו ועכשיו יש בהן חשש טומאה מחמת התרומה טמאה שנדמעה בהן אתי לאדכורי ורמי אנפשיה דאית בהו תרומה טמאה ולא חיישינן דאם מניחן עד שירקבו אתי למיכל מהן וניחא אף לר' יוחנן דלעיל אלא אם טמאין הן וקאמרת ירקבו בהא קשיא דעל דעתיה דר' יוחנן דחייש לתקלה א''כ ידליק אותן ובשלמא על דעתיה דחזקיה ניחא דירקבו דאיהו ס''ל דאדמדליק בהו חיישינן טפי ומתני' סתמא קתני ואף שאר דברים בכלל והלכך לחזקיה שפיר הוא אלא לר' יוחנן אמאי מניחן עד שירקבו הא כיון דבלאו הכי טמאין היו החולין לא אתי למידכר דנפלה תרומה טמאה לתוכן וניחוש דילמא אדהכי שמניחן אתי למיכלינהו:

ומשני. סבר ר' יוחנן כהדא דר' יוסי בן חנינה שמא ימצא בהן עלייה. כלומר לא כדסלקא אדעתך דאין חילוק לר''י בין כשהתרומה טמאה בפני עצמה היא ובין אם נפלה לתוך החולין ועשאן מדומע דלא היא דודאי אם היא בפני עצמה חייש ר' יוחנן לתקלה וידליק אף בשאר כל הדברים ולא יניחן עד שירקבו וכשמדליקן לא חייש ר' יוחנן דאדמדליק אתי למיכל וכדאמרן והכא במדומע שאני דסבר לה כר' יוסי בן חנינה דמשום הכי הקילו כאן להיות מניחן עד שירקבו דשמא בתוך כך ימצא בהן עלייה וכגון שיתרבה עליהן חולין בשוגג ואז ימצא בהן עליה דתעלה התרומה מהן כדתנן בסוף פרקין והיינו טעמא דתנינן הכא דלעולם מניחן נגד שירקבו דהקילו בכה''ג במדומע וכדמסיק:

ובדבר שאין דרכו להבלל. כלומר והא דאמרינן דהקילו במדומע דוקא אם הוא דבר שאין דרכו להבלל עם דברים אחרים ולאכלו כך אבל בדבר שדרכו להבלל בתוך דברים אחרים חיישינן אף במדומע דמתני' דשמא ימצא בהן תקלה דבתוך כך אתי למיכלינהו:

וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תִּיפְתָּר שֶׁחָרֵב אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצָא לְמוֹכְרוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ בִדְמֵי עֵצִים.

Traduction

Mais ne partageons-nous pas l’avis selon lequel l’objet saint consacre seulement son emplacement et l’heure actuelle (157)(Erakhin 6, 5), non au delà (pourquoi donc, au lieu de les laisser pourrir, ne pas employer ces produits comme bois)? On peut répondre, dit R. Hanina, par l’hypothèse que l’emplacement a été détruit et que l’on n’a pas pu vendre les produits même à la valeur du bois.

Pnei Moshe non traduit

ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו. אהא דקתני ימכרו לכהנים בדמי תרומה פריך וכי דוקא בדמי תרומה צריך הוא למכרן ואם ימצא שהכהן יתן לו יותר אמאי לא ימכור לו באותן הדמים והלא כן סברין אנו למימר דכלל הוא בדבר הקדש שאין לו אלא מקומו ושעתו כדתנן בספ''ו דערכין במקדיש ומעריך דלפי אותו המקום שהוא ולפי השעה שמין לו והכא נמי הו''ל למיתני ימכרו לכהנים חוץ מדמי אותה הסאה ומה מדיוק ליה דקתני בדמי תרומה:

תיפתר שחרב אותו מקום וכו'. כלומר דהא קמ''ל דלפעמים תמצא שלא יכול למכרו אלא אפי' בדמי עצים כגון שחרב המקום ואין אנשים הרבה מצוין בתוכו ומהו דתימא דצריך הוא למכרן מיד ואפי' בזול הרבה כל כך להכי קתני בדמי תרומה לאשמעינן דבפחות מזה אין מחייבין אותו למכרן אלא ימתין עד שיבאו כהנים ממקום אחר וישלמו לו כפי דמי תרומה:

הָדָא אָֽמְרָה טְהוֹרָה בִטְהוֹרִין אֲבָל טְהוֹרָה בִטְמֵאִין הָדָא הִיא דְתַנִּינָן אִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן חוּלִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי נִיחָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וְנָתַתָּ מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִּנָּתֵן לְאַהֲרוֹן בִּכְהוּנָתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא דוּ אָמַר טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ וֶאֱמוֹר אַף הָכָא טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּכַהֲנָא אָמַר תַּמָּן טוֹל מִן הַמְקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ מוֹדֵי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִתְנוֹ לַכֹּהֵן.

Traduction

Lorsque notre Mishna dit: ''Si ce saa était pur etc.'', elle nous dit qu’il s’agit d’oblation pure se mêlant à d’autres fruits impurs. Mais si elle a été mêlée étant pure avec des produits impurs, la règle est, comme le dit la même Mishna: ''si le blé profane auquel s’est mêlée cette oblation était impur, etc.''. Ceci se comprend (158)Lorsqu' la suite du mlange on prlve titre de restitution un saa, dans lequel on dsigne les dmes nominalement, il faut tenir compte de l'oblation de la dmeÊ; or, si celle-ci tait impure dans l'ensemble, elle serait un obstacle la consommation gnrale. Il faut donc librer ces produits avec d'autres qui sont purs. selon l’opinion de R. Yossé (159)Cf. ci-dessus, 2, 1, et Orla 2, 1Ê; Sifri, section Korah. lequel explique au nom de Hiskia, ou R. Yona au nom de R. Yanaï, le verset (Nb 18, 28): Vous donnerez l’oblation de l’Eternel au prêtre Aaron, en ce sens qu’il faut agir en sorte de la remettre à Aaron en sa qualité de prêtre (et pour qu’il puisse la manger, il faut qu’elle soit pure). Mais, selon l’opinion de Cahanan, qui déduit le devoir de donner l’oblation de ce qu’il est dit (ib. 29): de toute sa graisse, ce qui en est saint, c.-à-d. qu’il importe de prendre le sacré et que le prélèvement soit pur, pourquoi ne pas dire ici de même que le prélèvement seul devra être pur (sans se soucier de ce qu’ensuite la dîme devient impure)? C’est que, malgré le motif invoqué plus haut par Cahana, il admet que l’on est tenu de remettre au cohen ce qu’il faut lui donner à l’état pur.

Pnei Moshe non traduit

הדא אמרה טהורה בטהורין. לפרושי להא דקתני אם טהורה היתה וכו' קאי. דהדא דשנינן הכא הכל בנפלה תרומה טהורה לתוך הטהורין מיירי בין לחולין ובין לאינך דנקט למעשר ראשון וכו' דלא תימא דקאי גם אטמאין דנקט ברישא דאפי' אם נפלה טהורה לתוך חולין טמאין ימכרו לכהנים וכגון בדמי תרומה טמאה דהא חזי להסקה הלכך מפרש דלא היא אלא כל זה דבמציעתא בטהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טהורין מיירי אבל טהורה בטמאין הדא היא דתנינן בסיפא אם טמאין היו אותן חולין דכשמוכר לכהן יכול הוא לאכלן אלא שצריך שיאכלם נקודים וכו' כמפורש במתני':

על דעתיה דר' יוסי ניחא. פלוגתא דר' יוסי וכהנא בדרשא דקראי לעיל בריש פ''ב היא גבי הא דקאמר התם מנין לתרומת מעשר שניטלת מן הטהור על הטמא דמר דריש ליה מדהדר כתב בהאי קרא לאהרן הכהן עשה וכו' ומר דריש ליה מדכתיב את מקדשו ממנו טול וכו' כדפרישית שם והכא מדייק להא דקתני אם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר ולא מפרש בהדיא דאם צריך ליתן להכהן בלא דמים להתרומה גדולה וכן להתרומת מעשר שקרא שם והשאר הוא שמוכר להכהן או דילמא דהואיל ואין כאן אלא חשש הסאה תרומה שעשאן מדומע כשקורא שם לתרומת מעשר נותנה לכהן להסאה בלבד ובזה יצא י''ח והשאר מוכר לו בדמים והיינו דקאמר על דעתיה דר' יוסי דלעיל דמדייק לקרא דכתיב לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו א''כ ה''נ לענין דינא דמתני' ניחא לן וכלומר דודאי צריך שיתן להכהן לאותה סאה תרומה גדולה וכן מה שקרא שם לתרומת מעשר הכל בלא דמים והשאר הוא שמוכר לו דהרי צריך שיתן לאהרן הכהן מה דשייך לכהונתו ולר' יוסי לא מספקא לן מידי בהא:

על דעתיה דכהנא. אלא לדעתיה דכהנא דלעיל דלא דריש קרא דלאהרן הכהן אלא דנפקא ליה להא דלעיל לענין שתרומת מעשר ניטלת אף מן הטהור על הטמא מקרא דמקדשו ממנו טול מן המקודש שבו ממה שהקדשת ממנו טול ואפי' הוא מן הטהור על הטמא והשתא מספקא לן אליבא דכהנא דאימור הכא נמי לענין דינא דמתני' דסגי כשנותן לו סאה אחת בשביל שקרא שם לתרומת מעשר ותו לא והשאר הוא צריך ליתן דמים דבזה כבר קיים טול מן המקודש שבו:

ואע''ג וכו'. כלומר דמהדר דהא ליתא דאע''ג דכהנא דריש התם מהאי קרא וקאמר דטול מן המקודש שבו סגי מודי הוא הכא דבלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן בלא''ה קאמר קרא וכגון בהאי דינא דסאה תרומה גדולה שנפלה הרי הוא זקוק ליתנה לכהן ועכשיו שעשאה להמעשר ראשון מדומע וצריך לקרות שם לתרומת מעשר א''כ צריך ליתן להכהן בלא דמים להתרומה גדולה וגם להתרומת מעשר והשאר הוא שמוכר לו בדמי תרומה:

וְהָדֵין נִיקּוּדִים כְּהָדָא חַצָּיֵי בֵיצִים.

Traduction

– Au cas du contact de l’oblation avec de l’impur, le cohen la mangera par petits pains détachés, de la grandeur d’un demi-œuf (inférieurs à la quantité légalement nécessaire pour propager l’impureté).

Pnei Moshe non traduit

והדין ניקודים. דקתני במתני' כהדא חציי ביצים הן שיעשה מהן פחות פחות מכביצה וניקודים מל' ביקוע וחציי חציי הוא כעושה נקודים נקודים וכטעמא דמפרש במתני':

Troumot

Daf 26b

26b אָמַר רִבִּי סִימוֹן רִבִּי לִיעֶזֶר כְּדַעְתֵּיהּ כְּמַה דוּ אָמַר תַּמָּן כָּל הַפְּסוּלִין עָלוּ בְיָדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָכָא כָּל הַטְּמֵאִין עָלוּ בְיָדוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי אוֹ נֹאמַר לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּה מִפְּנֵי גְדֵירָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר בִּסְאָה שֶׁהֶעֱלָה מִתּוֹךְ טֵבֵל שֶׁהוּא לִקְראוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אִין תֵּימַר סְאָה שֶׁנָּֽפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָֽלְתָה לֹא יְהֵא צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא דְּתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין לֵית רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּלִיג. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי יְאוּת אָמַר רִבִּי סִימוֹן דִּילֹא כֵן שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָמַר לוֹן וְכִי שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת דְּתַנִּינָן לֹא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין וְהָכָא מִפְּנֵי גְדֵירָן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָן. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי בָּעַיִן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה נַפְשָׁךְ אִם תְּרוּמָה טְמֵאָה תִישָּׂרֵף אִם חוּלִין הֵן מַה בְּכָךְ שֶׁיִּטַּמְּאוּ אָמַר לוֹן לָאו לְשׁוּם תְּרוּמָה אוֹכְלָהּ. כְּלוּם תְּרוּמָה נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא טְהוֹרָה שֶׁמָּא טְמֵאָה. לֹא אֵי אַתֶּם מוֹדִין שֶׁאִים נוֹלָד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשׂוֹרְפָהּ. מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה בְמָקוֹם אַחֵר מַה לִי שֶׁנּוֹלָד לָהּ סָפֵק טוּמְאָה בִמְקוֹמָהּ. אֶלָּא בְּעֵיתוֹן לְמִקְשַׁייָה אִיקְשׁוֹן עַל הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' אליעזר כדעתיה. לשיטתיה אזיל כמה דהוא אמר תמן בפרק ח' דזבחים באיברי תמימים שנתערבו באיברי בעלי מומין דקסבר ר''א אם קרב ראשו של אחד מהן יקרבו כל הראשים משום דתלינן כל הפסולין עלו בידו כלומר מה שעלה בידו והקריבו ראשון מן הפסולין הוא שהקריב וכבר עבר האיסור ולפיכך הותרו כולן להקריבן לכתחלה והכא נמי הוא אומר כן דכל מה שעלה בראשונה מן הטמאין והיא התרומה טמאה שעלה בידו ולפיכך תשרף:

ר' זעירא בעי. על הא דר' סימון דמנא לך דטעמיה דר''א במתני' משום הכי הוא דילמא או נאמר דלא א''ר אליעזר תשרף אלא משום גדירה וחומרא בעלמא:

ולא מודי ר''א וכו'. כלומר תדע דכי לא מודי בסאה תרומה שנפלה לתוך מאה טבל דמה שהעלה אותה צריך הוא לקרות שם למעשרותיו שתהא תרו''מ למעשרותיו כדתני ר' חייה בריש פרקין אלמא דלאו תרומה ממש מחשבינן לאותה סאה שעלתה דא''כ הלא היא עצמה תרומה והיאך קורא לה שם לתרומת מעשר כדמסיק ואזיל אין תימר סאה שנפלה וכו' מפני מה צריך לקרות לה שם למעשרותיה אלא ודאי לא מחשבינן לה לתרומה ממש דנימא היא שעלתה כ''א לגדר וחומר' בעלמא קאמר ר''א דתשרף:

א''ר מנא יאות א''ר זעירא. דלא קאמר ר''א הכא אלא מפני גדר וחומרא דהא חזינן ממה דתנינן דבתרה במתני' דלקמן סאה תרומה שנפלה לתוך מאה חולין טמאין תעלה ותאכל נקודים וכו' ולית פליג ר''א בהא ואי ס''ד דלאותה סאה תרומה שנפלה ממש מחשבינן לאותה שעלתה הוי לי' לר''א למיפלג אף בהך ולומר דתאכל כתרומה טהורה ממש אלא ע''כ דחושש רבי אליעזר שמא מן החולין הטמאין היא ולפיכך תאכל נקודים וכו' שלא יטמא מה שאוכל דלחומרא חיישינן שמא תרומה היא וה''ה במתני' גבי תרומה טמאה דקאמר תעלה ותשרף משום גדר תרומה טמאה ולחומרא הוא דקאמר:

אמרין חבריא קומי ר' יוסי. אדרבה יאות הוא מה דקא''ר סימון דר''א לשיטתיה הוא דאזיל ואותה סאה שנפלה ממש מחשב להסאה שעלתה דאל''כ אלא כדר' זעירא וכי שורפין את התרומה מפני גדירה בתמיה הלא ספק הוא אם היא התרומה טמאה או לא:

אמר להן ר' יוסי. ומאי קשיא לכו וכי ששה ספיקות דתנינן בפ''ד דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה על ספק בית הפרס וכו' ולא מפני גדירה אין שורפין כלומר וכי אין שורפין אותן אלא מפני גדירה וחומרא בעלמא והכא נמי אין שורפין אלא מפני גדירה:

חברייא אמרי בעון קומי ר' יוסי מה נפשך וכו'. לחכמים דמתני' מקשו דמ''ט תאכל נקודים וכו' כדי שלא תטמא מה נפשך אם תרומה טמאה היא תשרף כלומר אם דמחשבינן לאותה סאה שעלתה שהיא היא שנפלה א''כ תרומה טמאה היא ותשרף ואם לאו אלא דמחשבת לה שמן החולין היא שעלתה א''כ מה בכך שיטמאו ואמאי תאכל נקודים או קליות:

אמר להם. מאי תבעי לכו וכי לאו לשם תרומה הוא אוכלה אע''פ שספק הוא וכלום תרומה נאכלת אלא בטהרה שמא בטומאה בתמיה וכי לא אתם מודים שאם נולד לה ספק טומאה במקומה ולא על ידי שנפלה שאינו יכול לשורפה דשמא טהורה היא ואסור לשורפה דלא אמרו אלא על ששה ספיקות שמנו חכמים שם וא''כ מה לי שנולד לה הספק טומאה במקומה ומה לי שנולד לה במקום אחר ע''י שנפלה ומספקא לן אם היא שנפלה היא שעלתה וטמאה היא או מן החולין טהורין היא ומ''מ מכיון שבתורת תרומה היא נאכלת צריך לאוכלה שלא תטמא ע''י כביצה או כיוצא בזה דחשיב במתני':

אלא אי בעיתון למיקשייה אקשון על הא דתני ר' הושעיא. בדינא דמתני' דאיהו תני האי דינא גופיה בסאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאה תרומה טמאה שתעלה ותאכל נקודים או קליות ועליה הוא דשייך שפיר האי ממה נפשך אי דמחשב להסאה שעלתה שהיא התרומה טהורה שנפלה א''כ תאכל כמו תרומה טהורה ואם מן התרומה טמאה היא א''כ תשרף:

וְהָדֵין נִיקּוּדִין כְּהָדָא חֲצִי סְאִין.

Traduction

Les petits pains dont il est question ici peuvent être d’un demi-saa, ou inférieurs au saa (mais non pas seulement d’une taille inférieure à l’œuf).

Pnei Moshe non traduit

והדין ניקודין וכו'. כמו בהלכה דלעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source